ALLIN > קהילה > מורשת ונוסטלגיה > רביעי נוסטלגי: בית הקפה המיתולוגי של רמת השרון

רביעי נוסטלגי: בית הקפה המיתולוגי של רמת השרון

רביעי נוסטלגי: בית הקפה המיתולוגי של רמת השרון

בכל שבוע נחזור אחורה במנהרת הזמן וניזכר במקומות ובאנשים שעשו היסטוריה ברמת השרון. והפעם: בית קפה פלדמן.

כל מי שגר בשנות ה-50' וה-60' באזור רמת השרון, לא יכול לשכוח את קפה פלדמן – אחד ממקומות הבילוי היחידים ביישוב בו התכנס כל "פרלמנט" באזור וכמובן גם זוגות שחיפשו מקום לבלות בו.

חיים ברנדס, מוותיקי רמת השרון, מספר שהיום קיים באזור סניף של רשת מזון והכל השתנה, אבל פעם, בשנות ה-50' וה-60', כל אזור רחוב סוקולוב היה צר, לא היו אפילו מדרכות ורמזורים, רק ילדים של משמרות הבטיחות מבית הספר היו עומדים בכביש ומחליטים מתי אפשר לנסוע ומתי לעצור להולכי רגל, וכך היו מגיעים לבית הקפה המיתולוגי.

ציפי גבע, תושבת רמת השרון, גדלה יחד עם שרוליק פלדמן, בנם של בעלי בית הקפה. "זה היה בית הקפה היחיד ברמת השרון, והבית של משפחת פלדמן היה מאחוריו. גם כשהם עברו משם הם המשיכו לנהל אותו עד שהאבא, משה פלדמן, נפטר והם ומכרו את בית הקפה".

אילו זיכרונות יש לך מהמקום?

"אני הייתי ילדה קטנה, אבל אני זוכרת שהיו שם תמיד מסיבות למבוגרים. יש לי זיכרון מתוק אחד. שרוליק ואני היינו חברים טובים, היינו גם בגן אצל פנינה בשיכון ביחד. יום אחד לא חזרתי הביתה והחלטתי ללכת איתו ברגל עד לבית הקפה. לא היו טלפונים בתקופה הזאת וזה מרחק הליכה גדול. הגענו לשם ואמא שלו ז"ל הושיבה אותי שם ונתנה לי מרק חם וגם הסיעה אותי בחזרה הביתה. אני לא מאמינה שבגיל חמש הלכנו את כל הדרך הזאת ברגל. אני כל הזמן נזכרת בסיפורי הילדות האלה, מספרת אותם לילדים שלי ותוהה איפה הילדות ההיא ואיך הכל השתנה".

שלום הראל זוכר את בית הקפה מתקופה יותר בוגרת, הוא היה תלמיד כבן 14 ועבד שם בחופש הגדול בין כיתה ח' לכיתה ט'. "מאחורי קפה פלדמן, בחצר, הקימו גינה שקראו לה גינתי, ושם עשו אירועים עם תזמורת, הרבה זוגות היו רוקדים שם", הוא נזכר, "בבית הקפה היה מדיח כוסות שהיה מעין חור בשיש, ובאחת הפעמים הגיעה אישה, הביאה את כוס השתייה שלה לשטיפה, ואז כשהגשתי את אותה הכוס לאדון אחריה נשאר סימן אודם על הכוס. כל כך הובכתי מזה".

שלום מספר כי מחירי עוגות השוקולד בבית הקפה היו גבוהים, כוס סודה עלתה אמנם רק 5 גרוש, אך עוגת שוקולד קטנה עלתה 35 גרוש. בזמנו אלו היו מחירים לעשירים בלבד כך שגם הדייטים היו עניין יקר במיוחד. "הזיכרון הכי גדול שלי משם זה העוגות", הוא מספר. "לפני 10-15 שנים טסתי לטייל בברלין עם אשתי. נסענו למזרח ברלין, וכשהגענו לבית קפה שם הוא היה נראה לי בדיוק כמו קפה פלדמן, בנוי עם אותן נירוסטות ושיש, ואותו ברז סודה שאיתו הכינו את המשקה 'שפירץ', חצי יין חצי סודה. פתאום ראיתי עוגיות אפויות שהצורה שלהן הייתה מעוין שמלא בריבה, עוגת לחם למעשה. בזמנו, בקפה פלדמן, היית משלמת לי ולא הייתי אוכל אותן, אבל כשהיינו ילדים לא הייתה כל כך ברירה וזה מה שהיה לקנות בשנות ה-50' בבית הקפה. העוגייה הזו בבית הקפה בברלין החזירה אותי לימי קפה פלדמן. קניתי אחת והרגשתי שלעסתי נוסטלגיה".

היה לך טעים?

"היא עדיין לא הייתה טעימה, אבל הייתי מוכן לשלם עכשיו הרבה רק כדי לחזור לאותן שניות בהן הזכירה לי את טעם גן עדן".

מאת: נעה צימר | צילום: מהאלבום המשפחתי של יחיעם קליין

פורסם על ידי

תגובות פייסבוק

Comments are closed.

תפריט